תחסין מרעי חאג` יחיא נ' בנק דקסיה לישראל בע"מ

פסק דין

התובע עותר לחייב את הבנק הנתבע לשלם לו את יתרת הכספים שהיו אמורים להשתלם לו ע"י עיריית טייבה בגין בניית מבנים בשני בתי ספר בעיר, משכספים אלו הועברו במלואם עבור התובע ע"י משרד החינוך לחשבון החינוך של העירייה, אך נותבו ע"י הבנק לאפיקים אחרים.

הרקע לתביעה

התובע הינו מהנדס וקבלן בנין ושימש כסגן ראש עיריית טייבה מאז 23.10.05

הנתבע, שבא בנעליו של אוצר השלטון המקומי בע"מ, הינו תאגיד בנקאי המתמחה במימון ציבורי (להלן:"הבנק").

התובע זכה בשני מכרזים מטעם עיריית טייבה (להלן: "העירייה") לבניית מבנים בשני בתי ספר בעיר. המקור למימון הבניה היה משרד החינוך, והתשלום אמור היה להשתלם לתובע בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך) התש"ס-2000, (להלן: "חוק הייעוד"), ובכפוף לאישור משרד החינוך את החשבונות השוטפים.

בניית המבנים בבתי הספר הושלמה, וכספי תמורת הבניה הועברו על ידי משרד החינוך לחשבון בנק מיוחד שנפתח ע"י העירייה בהתאם להוראות חוק הייעוד. (להלן: "החשבון" או "חשבון החינוך").

בפועל, שילם הבנק לתובע רק חלק מהכספים שהועברו ע"י משרד החינוך לאחר אישור חשבונותיו, וזאת נוכח העברת חלק נכבד מהכספים שהוזרמו לחשבון למעקלים רבים שהטילו עיקולים שונים על החשבון בגין חובות העירייה, וכן עקב הזרמת היתרות בחשבון לחשבונות אחרים של העירייה. מאוחר יותר, ביום 25.10.07, אף ניתן נגד העירייה צו הקפאת נכסים, צו שקטע את התשלומים ללקוחות, והעביר את השליטה בחשבון לידי הנאמן.

יצויין כי התובע הגיש גם הוכחת חוב לנאמן עו"ד אבנר כהן, שמונה כנאמן לנכסי העירייה במסגרת צו הקפאת ההליכים (להלן:"הנאמן"). הוכחת החוב אושרה במלואה, אך נוכח היות הקופה ריקה, לא לווה האישור בתשלום בפועל.

ההסכמים

התובע בנה עבור העירייה שני מבנים בשני בתי ספר בהתאם לשני הסכמים שנחתמו בין הצדדים:

האחד- הסכם מיום 17.7.02 לבניית מבנה חטיבת הביניים מזרח ע"ס 2,791,074 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 3,292,287 ₪. ביום 29.11.05 נחתמה תוספת להסכם זה לפיה הוגדל היקף העבודה לסך של 3,400,000 ₪ כולל מע"מ.

השני- הסכם מיום 16.3.03 לבניית מבנה בבית הספר היסודי אבן סינא ב' ע"ס 3,922,448 ₪ בצירוף מע"מ. ביום 23.5.06 נחתמה תוספת להסכם זה לפיה הוגדל היקף העבודה לסך של 5,649,780 בצירוף מע"מ.

טענות התובע

1. לטענת התובע, יתרת החוב המגעת לו בגין בניית המבנים בבתי הספר מסתכמת ב- 2,161,540 ₪ (קרן), מתוכה שולם לו סך של 419,038 ₪, כך שנותרה לזכותו יתרת חוב בסך של 1,742,502 ₪, המסתכמת, בצירוף ריבית פיגורים, בסך של 3,843,991 ₪. לדבריו, לא נחקר כלל ע"י ב"כ הבנק בסוגיית גובה החוב, ומשכך יש לקבל את גרסתו באשר לסכומי התביעה, מה גם שהכרעת החוב שניתנה בעניינו ע"י הנאמן, הכירה במלוא תביעתו, כולל חישובי הריבית, והיא תומכת בסכום הנטען על ידו.

2. בהקשר לחבות הבנק, טוען התובע כי כל הכספים אותם זכאי היה לקבל בגין בניית בתי הספר, הועברו בפועל במלואם על ידי משרד החינוך לחשבון החינוך בבנק, לאחר שכל החשבונות שהגיש אושרו הן על ידי העירייה והן על ידי משרד החינוך.

הבנק, שימש נאמן לכספים אלה, והיה עליו להעבירם לתובע בשלמותם. תחת זאת, פיזר הבנק את כספי התובע לכל עבר, עת מימש עיקולים שהוטלו שלא כדין על חשבון החינוך ועת העביר כספים מהחשבון לחשבונות בנק אחרים ובכך מנע מהעירייה, תוך התרשלות והפרת חובותיו כנאמן, את היכולת ליתן לתובע הוראת תשלום על מנת שיממשן ויקבל את כספו.

3. התובע טוען כי הכספים בחשבון החינוך פטורים מעיקול, והיה על הבנק לדעת כי לא ניתן לעקל את הכספים המצויים בחשבון המיוחד, אלא בעיקול מבית הדין לעבודה. הבנק לא הראה ולו הוראות עיקול אחת שמקורה בבית הדין לעבודה. התובע טוען כי מוטלת על הבנק החובה להכיר את המצב המשפטי הרלבנטי לסוגי כספים, פיקדונות וחשבונות שונים המצויים בידיו, שכן זוהי מומחיותו המיוחדת, להבדיל מבנקים מסחריים רגילים.

4. כן נטען ע"י התובע כי בצווי העיקול שהתקבלו בבנק, בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, ישנה הוראה המחייבת את הבנק המחזיק לפרט בתשובתו את הנכסים, הזכויות והכספים שבידו, תוך ציון סוגם, מינם וטיבם. היה על הבנק להשיב לצו העיקול כי החשבון המעוקל אינו חשבון רגיל כי אם חשבון חינוך וכי הכספים שבו חסינים מעיקול עפ"י הוראות חוק הייעוד, ולא להזדרז לשלמם.

5. עוד יוצא התובע נגד העובדה התמוהה לפיה העביר הבנק בסופו של כל יום את היתרה בחשבון החינוך לחשבון אחר של העירייה, פעולה המסכלת בצורה בוטה את מטרת החוק. התנהלות הבנק ביטלה כמעט לחלוטין את האפשרות לפיה נותן שירותים למערכת החינוך יקבל את כספו – מטרה בגינה חוקק החוק מלכתחילה.